תערוכה קבוצתית של כתב העת 'מעין' בגלריית 'מנשר'
פתיחה: 28.5.2006
אוצרים: מעיין שטראוס, רועי צ'יקי ארד, יהושע סימון
דוד גינתון, קרן גלר, נועה גרוס, מתן דאובה, גל דרן, ראפת חטב ודני בן שמחון, נועה יערי, ארי ליבסקר ורועי צ'יקי ארד, ניר נאדר ושרון הורודי, עדי נס, נמרוד קמר, אילת קסטלר, דורון רבינא, ברק רביץ, מעיין שטראוס, גיל שני .
"יחסי עבודה לא יכולים להיות תחת איום מתמיד"
אלי אוחנה מתפטר מתפקיד מאמן בית"ר ירושלים אחרי ריאיון של הבעלים החדשים המיליארדר
ארקדי גאידמק, ערוץ 1, 10.9.05
"על מה אמנים חולמים כשהם ישנים? על כסף"
לואיסה קיטרידג' בסרט 'קשר בכל מחיר'
במאי: פרד שפיסי, על פי מחזה מאת ג'ון גאר, 1993
"אם אין להם סוכר, שיאכלו ריבה"
ח"כ רוחמה אברהם, 'קדימה'.
סגנית שר הפנים בסיור במעבר ארז, 20.2.06
'דורון' הוא מתנה. כותרת התערוכה מתייחסת לשמו של אספן אמנות ישראלי, בעל חברת כוח אדם שעושה את הונו מהוזלת מחיר העבודה והוזלת השכר במשק הישראלי.
לפי ההסבר של מרקס, סחורה מקבלת את הערך שלה מהעבודה של הפועל. אמן הוא מי שמייצר עבודות אמנות, או הופך דבר לאמנות. עתה היחסים של העובדים והאמנים השתנו - האמן לא רק מייצר אמנות, אלא גם משמש כעובד ניקיון, כמי שמצחצח את עסקיו של הרוכש. אמנם במקרה הישראלי שלפנינו לא מדובר בפטרון, אבל זהו דפוס בעל הקשרים היסטוריים מרובים - ממשפחת בורג'ה, מדיצ'י, עבור באנדרו קרנגי, סר הנרי טייט, צ'רלס סאצ'י, פרדריך כריסטיאן פליק ועד סמי עופר שעשה את כספו מישראל המופרטת, וחברת כוח האדם ORS שמפעילה את תוכנית ויסקונסין באיזור אשקלון. היום, כפי שעיתונאי פוליטי צריך ללמוד משפטים, אמן צריך ללמוד כלכלה.
כפי ש'גרין ווש' (Green Wash), ממרק חברות מסחריות מזהמות, דרך מיזמים ירוקים, כך לאמנים נועד תפקיד ב'ארט ווש' (Art Wash). אדם יכול לרכוש את שמו הטוב יחד עם האמנות הטובה שהוא קונה, והוא ממרק את דימויו דרך דימויים שיצרו אמנים.
התערוכה 'דורון' מציעה להחליף את שיח זכויות העובדים בישראל. בבסיסו, שיח זה עומד על תפיסת חסד עמוקה ועל קרבות מאסף עונתיים מול קיצוצים ושינויים קיצוניים במבנה המשק. את הרטוריקה אם כן, יש לקחת ממקום אחר, מתולדות האמנות: אמן יודע שאת זכותו היום לדמיין, להציג, לומר ולהראות כל דבר, הוא ירש מדורות של אמנים שנאבקו, נרצחו, נודו, הועלו על המוקד, עונו, איבדו את שפיותם ונשרפו חיים, כדי שבשדה האמנות אפשר יהיה להראות הכל. על כן, אין לו זכות לוותר על הזכויות שירש - מעבר לפרשנויות, השימושים, ההבנות ואי-ההבנות סביב העבודה, האמן הוא האחראי אישית על היצירה עצמה. הסמכות שלו על העבודה היא האחריות שלו.
כך גם בזכויות עובדים - אין לנו זכות לוותר על ההישגים שהביאו רבבות מפגינים שנרצחו בדרזדן, בסנט פיטרסבורג או בטורינו במהלך המאה ה-19. אלה לא זכויות שלנו לתת - מתו למענן דורות לפנינו ואנחנו שוכרים אותן בחיינו. הזכויות עליהן נאבקו בסלבדור ב-1835, בגטיסברג ב-1863, בפריז ב-1871 ובברלין ב-1919 ניתנו לנו כדי לשמור עליהן לדורות הבאים וכדי שנפתחן. אלה לא זכויות שלנו לוותר עליהן - אנחנו ירשנו אותן בשכירות: פנסיה, ביטוח לאומי, שירותי בריאות וחינוך חינם, שכר הוגן, נגישות, זכות להתארגנות, נגישות למשפט, שיוויון הזדמנויות ושיוויון בפני המשפט, מסים ומעורבות בממשל, תעשיות ושירותים בבעלות המדינה.
המיקום של ישראל בעולם, מציב אותה בין סדנאות היזע של הדרום והמזרח, לסדנאות מיזוג האוויר של המערב והצפון - בין עבדות לתעסוקה פוגענית, בין יבוא כוח עבודה זול להפרטות. משק של סדנאות מיזוג האוויר בקניונים וברשתות שיווק, עם עבודה זולת-שכר, ללא אפשרות של פנסיה וקביעוּת וללא זכות להתאגדות - עבודה של צווארון ורוד, של שטיחונים אורטופדיים, של 'לא טוב למות בעד שכר מינימום' (כמאמר המאבטחים בקניון השרון בנתניה).
גם אצל קלמנט גרינברג המושג אוונגרד לא מתעלם מהשוק. אבל היום האוונגרד הוא בכלכלה - שם מתגלות ארצות פיננסיות חדשות, ספְר חדש של דרכים משוכללות יותר, ופחות שגרתיות, לנצל אנשים בשביל להרוויח מעבודתם (הפרטת שירותי הכוון תעסוקתי, תוכנית מהל"ב ('ויסקונסין'), הפרטת בתי כלא). כשנפטרו אמני אוונגרד לאורך המאה ה-20 הם ידעו שהורישו משהו לאנושות אחריהם. הם יכלו לדמיין את תרומתם לעולם שנע בין עבודותיהם. מה מוריש האוונגרדיסט בעל חברת כוח האדם? איזה עתיד יראו העבודות שבאוסף שלו?
ניתן להוסיף לדבריו של משה גרשוני כי הבעיה של הציור היא הבעיה הפלסטינית, שהבעיה של האמנות היא חברות כוח האדם.
הצבה: איגור פריאדקו
עיצוב ההזמנה: גילי ברנע
קשרי חוץ: מעין אמיר
