*
אני אוהבת שירה.
שירה לבנה וצחה
כזו שדמותי משתקפת מבין שורותיה
ושאפשר לקרוא עם קש
*
שמי אלין
שמה של אימי הוא אמא
שמו של אבי נמרוד
רימונים
רימונים. אמא שלי אוהבת רימונים.
עבורי רימונים זה חגים בגלל אמא
ותשוקה בגלל אמא גם
רקוויאם לעיר שאהבתי
כי פגשתי את שייקה, כי התרגשתי לצאת מהבית אל תוך סמטאות ערפל
כי ישבתי על הרצפה של חדר השינה שלי ממנו נשקפו עץ רימונים ושמיים
כי טיילתי עם איתי בלילות בתוך בתים שנבנים – היום מתגוררות שם משפחות
כי גיליתי בית נטוש וצילמתי בו את אנה, כי מיכל אהבה אותי, כי היו לה הרגליים הכי יפות בעולם
כי המבט שלה אמר הכל
כי צבענו אחת לשנייה את הפנים, כי היא צבעה את שיערה לשחור בשבילי
כי שי תמיד בא בשבת עם שינקן של גויים מחנות מחתרתית, כי הוא בישל לי ואהב אותי
כי שי הלך , כי אני הבנתי , כי פגשתי את ליזי , כי הלכנו מכות, כי היא סיפרה לי שהיה לה זעזוע מח
בעודה שכובה כנועה על מדרכה לחה מקור
כי בירושלים כל כך הרבה נשמות טובות וטועות
כי כשנסענו לעין כרם להקשיב לשירתה של ליזי זה הרגיש מחוץ לארץ
כי צילמתי את אבי עם המבט הכי כן שיש
כי 'גאפן' מקסים בחורף , כי 'נוקטורנו' כיף גם בקיץ
כי ירד שלג והלכנו יחד בתוך ענן
כי החלטתי שאני אמנית
כי יאיר הוא ירח עבורי ואני שמש בשבילו
כי הייתי בניו יורק פעמיים, כי שרתי ברחובות וליטפה אותי השמש
כי הדרך לירושלים כל פעם מרגישה אחרת, כי בעליות אליה הרגשתי איך אני מתנקה מבפנים והחמצן
שוצף בעורקים ברעננות של פרפרים
כי גן סאקר זו התשובה הכי כנה לסנטרל פארק
כי שמחה אוהב אותי ויהיה לי כל כך עצוב כשהוא ימות
שמשה
הד של נער מתבגר
מנתץ שמשה של רכב
ובו נערה
חופשה בישראל. חג
צ'יפס יחיד שיכור ממים
שוקע לא שוקע על שפת בריכה בצבע תכלת
יריעת גומי שחורה מתמלאת אוויר שלם של איש
עם כרס
סביבו חגים ארבעה ילדים
האחד בלי שיניים יושב ובוכה על רצפה צרובת שמש
השנייה מטלטלת רגליה על פני מים
ספק משועממת ספק משתאה
השלישי חובק את צוואר אביו
מתעקש להילחץ אל תוך החלל שבין האב לסירת הגומי
הרביעי מתחפר בבטן אימו המיימית
כמה לשוב הביתה
אלין לב הר, ילידת 1979, היא בחורה יפהפייה.
מרבית השירים פורסמו במעין 2. שני שירים, רקוויאם ורימונים, מתפרסמים לראשונה באתר.
