"אם אדם/ אם/ אדם/ חצה את גן העדן בחלום/ וקיבל פרח שיוכיח את מסעו/ וכשהוא מתעורר/ הוא מוצא את הפרח בידו/ מה יש לומר/ אני הייתי האיש".
בורחס.


לפניכם מבחר של ערכים מתוך האוטוביוגרפיה המתהווה - "הנסיך- יהושע סימון: דיוקן, מאת יהושע סימון". מתוך תחושה שסופי רחוק אני כותב את זיכרונותי עד הלום. לפניכם פרגמנטים ומתווים לעשרים ושניים הכרכים של האוטוביוגרפיה שלי שמתעתדת לצאת לאור ביום הולדתי ה-27 (בעוד שנתיים). הבחירה ב-22 כרכים נועדה להקל בקִטלוג האירועים השונים והרעיונות, לפי הא'-ב' העברי, בצורה של מילון. וגם כדי שאוכל לחלק מספיק הקדשות לאנשים שאני אוהב.

א'- אני
נולדתי יחד עם קרן אחותי התאומה בשלושה במרץ 1979 בתל-אביב בבית החולים אסותא, לאמא אהובה ואבא אליאב. אמא נולדה בברטיו-אויפאלו שבהונגריה ואבא בליפתא שליד ירושלים. הוא למד באוניברסיטה האמריקאית בביירות בסוף שנות השלושים - תקופה אחרת בימי המזרח התיכון שהשפיעה על ההשקפה הפוליטית שלי. הוא שימש כראש הוועדה לביקורת סרטים בפלשתינה בימי המנדט (משם שם המשפחה שלנו), ושימש מנהל סוכנות הידיעות של AP ושל UPI בישראל. אבא היה בן 65 כשנולדתי. הוא נולד ב-1913. אמא היתה עיתונאית והיום עורכת דין בפרקליטות המדינה. אבי נפטר קצת לפני מלחמת המפרץ הראשונה, כשהייתי בן 11, והוא בן 76. את אבא לא כל-כך הכרתי אבל את אמא אני מאוד אוהב - כל מה שיש לי הוא ממנה. אנחנו גם דומים בפנים ובצבעים. אמא אומרת שיש לי הרבה תכונות של אבא שלי - פזרנות, גוזמאות, מחוות גדולות. יש לי עוד שתי אחיות - ג'קי וליאת. גדלנו ברחוב דובנוב בתל-אביב, מעל הגינה. מאז יצאתי מהרחם של אמא, יחד עם קרן, נראה לי שאני לא מפסיק להצביע ולהגיד "תראי"- בכל היחסים שהיו לי זה קו מאפיין. קרן מצלמת את הסרטים שלי. קשה לכנות אותי "צעיר"- יותר נכון לומר "זקן נמרץ". אני דוד מאז גיל שש (שלושה אחיינים: דניאל, יונתן, איתמר – הבנים של ג'קי). אין לי רישיון נהיגה אבל אני עבריין תנועה - קיבלתי כבר ארבע פעמים דו"ח על חצייה לא במעבר חצייה, או חצייה באדום.

ב'- בני
אני מאוד אוהב ילדים קטנים - לבדואים, לחרדים, לסינים, יש הרבה ילדים כי הם חמודים כל-כך. אני רוצה הרבה ילדים - מבחינתי כשאני מתכנן את משפחתי, הדבר דומה להבטחה שהיתה שכשאגיע לגיל 18 כבר לא יהיה צורך בצבא. כשלי יהיו ילדים, אני אלד אותם. השמות שלהם חשובים לי מאוד - יקראו להם אליאב, אהובה, שולמית (על שם סבתא) וגם יהושע (על שמי) ויהושעה עם ה' בסוף (לבת). בכלל, לדעתי ילדים לא צריכים אבא.

ג'- גודאר
יש לנו הרבה במשותף - החו"ל הראשון ששמעתי עליו הוא ג'נבה - אבא היה נוסע לשם הרבה כשהיינו ילדים. גודאר בא משם. גודאר נולד בדצמבר 1930, אחותו נולדה בינואר אותה שנה - הם גדלו כמו תאומים, כמוני. הוא אוהב טניס וגם אני (ע"ע יהושע סימון). יש לו משקפיים, כמוני, ואין לו ילדים, כמוני.

ד'- דפנה
הכרנו כשהיא היתה בת 17. התאהבתי בה אחרי שכבר נפרדתי מחברתה, שהיתה אמנם יפה, אבל לא כמוה. ערב אחד היא הזמינה אותי ואת חבר שלי ליפשיץ (ע"ע חברים, רבין) למסיבה אצלה - לא ידעתי שהיא עשתה זאת לבקשת חברתה, ממנה נפרדתי. זה היה לילה שבו החברה נסעה לחו"ל וליפשיץ ואני איחרנו - היא כבר נסעה. כך שנשארנו שנינו. ניסיתי לפתות אותה ותקופה ארוכה רדפתי אחריה. אצלה בבריכה למדתי לשחות (בגיל 18 וחצי) ולמדתי לשתות פימ'ס.

ה'- המכוערים
דן שדור, רועי "צ'יקי" ארד, ארי ליבסקר ואני - המכוערים. כי אנחנו מכוערים מבפנים. נולדתי למשפחה עם אחיות. אלה הם אחי.

הרגלים
אדם צריך הרגלים - הם חשובים יותר מאופי. התחביב שלי הוא הדואר (אני מתנגד בתוקף להפרטת הדואר). אני משתדל לעבור בסניף הדואר כל יום - יש לי תיבת דואר משלי - 16277 ת"א 61162. עוד הרגל שלא אוותר עליו לעולם - עישון פסיבי.

ח'- חברה
זה המקום לדבר על אהבה, מאחר והא' תפוסה כבר על-ידי. בעיקרון, אתה אינך בוחר חברה אלא אתה בוחר אקסית. אלא אם כן תתחתנו - ואז אתה לא מתחתן איתה אלא עם המשפחה שלה.
בכיתה א' הייתי חבר של אליאן אלקון - כל המשפחה שלה נקראה עם שם פרטי שמתחיל ב-א'. הם ייבאו לארץ את משאיות מק ורנו. בוידאו של יומולדת 6 שלה רואים אותנו ביחד- היא אפרוח צהוב שיער ואני עורב קטן ושחור - ידה כרוכה על כתפי במחוות בעלות והיא אומרת ספק לי ספק למצלמה: "אתה תהיה עורך דין ואנחנו נתחתן". בגן מירי פגשתי את אלינור - כשהיא הגיעה בדיוק ספרתי כמה בנים יש וכמה בנות - אותה הוספתי לבנים, בגלל שהיתה הבת של יגאל בשן (אז "הופה היי" היתה התוכנית האהובה עלי). בכיתה ו', במלחמת המפרץ עזבתי אותה באמצע אזעקה. אני מצטער על זה.
היתה לי חברה ראשונה גרועה מאוד בתור אהבה ראשונה - הימרתי לא טוב בבורסת האהבה. נעמי קראו לה. היינו חברים שנתיים וחצי בתיכון (מי מבזבז שנתיים וחצי בתיכון על חברה אחת?!). בחופש הגדול שבין י"א ל-י"ב נסענו לפריז ותכננתי שניפרד לכשנחזור. שיתפתי את חברי שחר (ע"ע חברים) ברגשותי והוא יעץ לי לא לעשות זאת, מאחר והיינו בכיתת קולנוע בתיכון ועמדו לפנינו הפקות הגמר: "עדיף שלא תעשה את זה. יהיה לכולם לא נעים בהפקות, וממילא אנחנו כיתה קטנה וכולם צריכים לעבוד בסרטים של כולם". חשבתי שהוא צודק. רק לקראת סיום כיתה י"ב נפרדנו. בחופש הגדול שאחרי בית-ספר היא כבר התחתנה עם המורה שלנו לקולנוע, שאותו אהבנו מאוד ואפילו היינו עושים בייביסיטר לילדים שלו ביחד. בחתונה שלהם הסכמתי להחזיק את את אחת מפאות החופה (עוד עצת אחיתופל של חבר). לפני זה בכיתה י' גם יצאתי עם טלי, בחורה מתוקה שגרה ביהוד ממש ליד איפה שעוזי משולם התבצר. פעם נסעתי עד אליה כדי לראות - הייתי סקרן. אחר-כך היא נהייתה לסבית. מאז, אני חייב להודות, התמזל מזלי במיוחד בענייני האהבה (ע"ע דפנה, מעיין, שלי).

חברים
דניאל, מיכאל, שחר, באג'יו, גל, נמרוד, מאירסון - חברי הטובים והאהובים משכבר. וגם היו לי חברים שאני לא מדבר איתם יותר אף-פעם בחיים (כשאני רואה אותם אני אומר שלום - אני מנומס). רובם חזרו בתשובה בצורה כזו או אחרת.

חסה- הירק האהוב עלי. הירק שהכי דומה למוח האנושי. אני גם אוהב מאוד מנגולד, סלרי, שוּמר, תרד ואפונת שלג.

י'- יהושע
יהושע כותבים עם ו' אחת וסימון עם י' אחת (הס' עם פתח אז הוגים את זה כמו שני י'). אני קרוי על שם דוד שלי יהושע סימון, אח של אבא, שהיה אלוף פלשתינה בטניס בימי המנדט. הוא נלחם ברובע היהודי בירושלים. הוא ניהל את אמריקן קולוני ואחר-כך היתה לו חנות עתיקות ליד מלון קינג דייוויד. הוא גר עם אשתו גיטה בכפר שמריהו. לא הכרתי אותו. הוא קבור בבית העלמין של כפר שמריהו. אי-אפשר לפספס את המצבה. אחרי שהציבו אותה וערכו טקס גילוי מצבה, באה העובדת שלו בלילה (אנגלייה מטורללת - כך מספרים) וציפתה את המצבה הסולידית (גוש אבן) בפסיפס של שברי חרס בצבעי טורקיז וכחול. היום אפשר לראות אותה מבית לוינשטיין ברעננה.

כ'- כיבושים
הילדה הראשונה שהתנשקתי איתה היתה הולנדית - קראו לה יֶני. היא באה מליידן, עיר בין אמסטרדם ורוטרדם. שם מאהלר ופרוייד נפגשו- פירוש השם בגרמנית: ייסורים. הילדה הראשונה ששכבתי איתה גרה בבניין של שמעון פרס. הייתי עם בחורה שנראית בחושך כמו אנג'לינה ג'ולי, הייתי עם בחורה שנראית בחושך כמו ניקול קידמן והייתי עם בחורה שנראית בחושך כמו אודרי הפבורן. הטריק לגבי כיבושים הוא פשוט - יוצאים לבלות ואז מתחילים עם מישהי ולוקחים טלפון מתוך נימוס. לא מתקשרים יום אחרי, גם לא יומיים (אז מתקשרים אלה שלא מתקשרים יום אחרי). מתקשרים שלושה ימים אחרי - כשכבר נמאס לה ממך. אז אתה מתקשר בערך בעשר בערב ומסביר שאתה עסוק ומתפנה רק באחת בלילה. אם לא נוח לה, לא נוח לה. אם היא מסכימה, אין שאלה לגבי מה שאמור לקרות. כבר קרה לי שמישהי באה אלי וקשקשתי קשקושים בשיחה המקדימה, והיא עוד ענתה לי, ולא הסכימה איתי. לא נתתי לה. קרה לי גם שהייתי צריך לשכב עם מישהי בגלל ששלחתי לה בטעות SMS.

מ'- מעיין
הכרנו כשהיא היתה בת 17 וחצי - חיפשתי מישהי שתעזור לי לארגן תערוכה. באחת הפעמים כשליוויתי אותה לתחנת האוטובוס, רציתי לנשק אותה אבל לא רציתי שהיא תפסיק לדבר. כשכבר התנשקנו בפעם הראשונה (יום אחרי), זה היה בשדרות ח"ן מתחת לבית של ארי (ע"ע המכוערים) - הוא מאוד התלהב כשהוא שמע את זה. היה לה אוטו GMC ספארי והיא היתה מסיעה את החברים - ממש כמו גן ילדים. אין לי רישיון - הייתי יושב בכיסא שלידה - כיסא עוזר-נהג, אני קורא לו. אני אוהב גם את המראה של כיסא העוזר-נהג.
כשהגיע לארץ חבר מדנמרק, צלם בשם ינץ, הוא לא ידע להגות את שמה וקרא לה מַריאן. משם התקצר שמה למרי. אני, שאהבתי מאוד את הסרט "משתגעים על מרי" אהבתי לקרוא לה בשם זה. בזמן שהיינו חברים גרנו משך שנה בחדר בגודל חמישה על שבעה מטרים בדירה שלי על גג בדרך יפו (שם היא עבדה על התערוכה שלה "בדרך לאיקאה"), נסענו לאיטליה פעמיים (התחלנו כל פעם בביאנלה בוונציה ואח"כ היינו יורדים דרומה), נסענו לפריז ב-11.9 לתערוכה על היצ'קוק (אז היה לי כסף) וביקרנו באילת ובטבריה. בתקופה זו הוצאתי ספר שירים ("אזרחים לאומיים"), אצרתי וארגנתי תערוכה בבית בדרך יפו ("אני שכבתי עם ארי ליבסקר") ועשיתי סרט ("הקיצונים")- למעיין מגיעה החתימה על כל אחד מהדברים.

נ'- נשים
בעיקרון, אני נלחץ בכל פעם שבחורה יפה נכנסת לחדר - אני מרגיש שיש לי תחרות.

ס'- ספרות
מדי יום שישי אני מחדד את העפרונות.

סלולרי
עד 2002 לא היה לי פלאפון, מה ששיגע את מעיין (ע"ע מעיין) ואת צ'יקי (ע"ע המכוערים). היה קשה מאוד לתפוס אותי. מאז שיש לי פלאפון, רוב המשכורת שלי יוצאת עליו - שבועיים בפסטיבל קאן (10,000 ₪), עשרה ימים באיטליה וקרואטיה - שם הצגתי את סרטי "הקיצונים" (5,000 ₪) - זה היה טיול בו הייתי מאוד בודד (ונציה לבד היא עיר אפלה באמת - הייתי שם שלושה ימים). הייתי יכול בסכום הזה להזמין מישהו להצטרף על חשבוני. קניתי פלאפון באורנג' בגלל שהרדיו האהוב עלי היה רדיו BU 99FM. בינתיים הם החליפו לשם "רדיו Esc". הפרסומות שלהם מרתיעות אותי מלעבור אליהם. הדגם שלי הוא של נוקיה, כפר דייגים בפינלנד - מאחר ואני גם דייג וגם אוהב את הפינים- זהו זיווג משמים. ביום שבו קניתי את המכשיר שלי, הרגשתי איך התשוקה עוברת מאזור החלציים אל המכשיר. מאז לא הצלחתי לחזור לאחור.


פ'- פוליטיקה
כל חורף מחדש אני לומד שיעור בפוליטיקה - כשמכונית משפריצה עלי. אז אני מבין חרדים שזורקים שקיות חרא על מכוניות בשבת וילדים פלסטינים שזורקים אבנים, מעבר לסנטימנטים דתיים או לאומניים. כמו שבעל הרכב לא ראה אותי, האיש שנוסע בשבת לא רואה את החרדי והאיש שנוסע בג'יפ לא רואה את הילד. יש הבדל אפיסטמולוגי בין הולך הרגל לנוסע במכונית. זה פער בלתי ניתן לגישור. אלא אם כן הם יאטו ויפסיקו להשפריץ.

צ'- ציצי
כל הבחורות נראות טוב בביקיני. דווקא בגד ים מלא הוא אתגר- רק היפות נראות בו טוב. חוץ מזה, ביקיני מבליט את העיניים, גורם להסתכל על הפנים.

ציידים
ישנם הציידים וישנם הדייגים (ע"ע המכוערים).

ק'- קולנוע
במאי מחויב לקהל שלו בדבר אחד ויחיד - שהסרט שלו ייגמר.

ר'- רבין
ביום של רצח רבין, מוצ"ש, הייתי בכיתה י"א והיתה הופעה של להקה של חברים מאחורי בניין "ידיעות אחרונות" ("הזוהרים" ב"לילה ה-12"). לא הלכתי לעצרת אפילו שזה היה ממש מתחת לבית שלי. רני וליפשיץ, שהיו איתי ביחד בלהקת "הקולים" הלכו. הם אפילו עמדו בגן העיר מעל היציאה האחורית, ממש ליד רוני קמפלר. שומעים אותם בקלטת שלו צועקים "אביב גפן! אביב גפן!" אח"כ הם אספו אותי והלכנו עם קרן אחותי (ע"ע אני) ונעמי שהיתה חברה שלי אז (ע"ע חברה) להופעה. כשהגענו אמרו שירו ברבין - חזרנו ברגל כל הדרך לאיכילוב ומשם לכיכר. היינו הראשונים להיות במקום שבו יגאל עמיר ירה בו. אני התיישבתי על העציץ, שהיה שם אז, בדיוק איפה שיגאל עמיר ישב כשחיכה שרבין יצא.

ש'- שלי
שלי גדולה ממני בארבע שנים. היא נראית כמו כוס שמפניה. בעיקרון מה שנקרא "שוקי-סטייל" זה בנות עם שיער חום חלק, מראה סולידי. לשלי יש שיער צהוב מתולתל. פעם היא באה אלי וחשבה שדרכה על חרא - זה היה שוקולד. אמרתי לה שגם אם זה היה חרא לפני שהיא דרכה עליו - הוא נהפך לשוקולד בגללה. התנשקנו בפעם הראשונה בכיכר דיזנגוף בארבע בבוקר. הכרנו עוד קודם - מ"גלובס" ומצ'יקי (ע"ע המכוערים). נפגשנו במקרה ברחוב (אותו ערב, באופן יוצא דופן, לא הייתי עסוק) והזמנתי אותה לשתות ב"כלל" (מקום מעולה של בוגי בן שנסגר - את יום ההולדת של קרן ושלי ב-2003 חגגנו שם בדיוק כשהמקום נפתח). היה שם בחור חמוד (שיער ארוך) ששאל אותי אם באנו ביחד - גם הוא היה מעוניין. "כן", עניתי מיד. באופיי אני נדיב אבל נלחצתי. אחר-כך לקחתי אותה לחניון שמעל הפאב ומשם הלכנו לשבת בתחנת אוטובוס. הייתי קצת עייף - משם הלכנו לכיכר דיזנגוף. בבוקר אכלנו פנקייק בבית-קפה מתחת לבית שלי.

ת'- תל-אביב
אני נולדתי בתל-אביב. אני בעד זכות הצבעה לעובדים זרים לעירייה (גם חברי ארי, דני וצ'יקי הם עובדים זרים - הגיעו מחוץ לעיר כדי לעבוד ולחיות כאן והם עושים את העיר הזו למה שהיא בעיני). זו עיר אינטימית וקטנה - לא כפי שתמיד מראים אותה בסרטים ובסדרות הטלוויזיה. שם מראים את המגדלים של רמת-גן כשיש סצנה בתל-אביב. אני מאוד אוהב את הקיץ - את השמש, את הלחות, את האור המסנוור. מאפריל עד ספטמבר אני משתדל ללכת כל יום לים. מדי קיץ יש תופעת טבע שנקראת "הנחיל"- נחיל של נערות שמסיימות את התיכון והן לפני צבא, באות כמו הלוויתנים בניו-זילנד והמדוזות בחוף- להתאבד על הברים של תל-אביב. אז יוצאים הציידים. בקיץ האחרון רבצתי
בחוף החוטיני (המפרץ הקטן של חוף גורדון).


יהושע סימון, יליד 1979. מעורכי מעין ועורך מערבון, כותב, קולנוען ואוצר.
פרסם או תרגם בכל אחד מגיליונות מעין ומערבון. הטקסט הזה התפרסם במעין 1