*

השירה מזמן איבדה את הסקס-אפיל
כל המשוררים מכוערים
מאוננים כפייתיים שלא רוצים באמת ליצור קשר
רק להשפריץ את עצמם החוצה
בטיפות.
הלבן נמסך בשפתי
והוא בא ממך והוא שב אלייך.
וגם המשוררות,
באות אחת לשני דורות בערך
ואף פעם לא נוגעות אחת בשנייה
מתקשרות עם הקולקטיב הטלפתי
מעבר לגבולות הזמן הן כרעל טהור במרחב הרוחני
מעלות עצמן על מוקד המין
וכל הלפידים נראים כמו זין.
הדגדגן זקוף והוא מטריף את דעתך
בעד חלון שקוף שוב השד מתפלא
עורך הכסוף ועורי החולה
השמש קלוף וירח נגלה
בדרך הגוף ובדרך הלב.

*

בואו אני אספר לכם
איך הפילים התחילו,
זה נזל בלי כל השגחה
לא היה מי שיפריע
לא היה.
זה קרה בזרם
ורוח קרה
על הכול ועטפה
כדי ליצור גבול לעין ברורה
וגוף.
הצעד האחרון
הזנב
הציפורניים
הקיפולים
כך בדיוק התחילו הפילים.


הגר רוה, ילידת 1978. מגדירה עצמה "אני המשורר הלאומי".
השיר הראשון כאן פתח את מעין 3 והיה הפרסום הראשון של הגר רוה עד אז. השיר הנוסף לא פורסם בדפוס עדיין ומוגש לגולשי אתר מעין. הגר מפרסמת שירים גם במעין 4