*
בגלגול הקודם הייתי גבר
עם אשה ושלושה ילדים,
שהורידו אותי אל הקבר,
אחרי שחתכתי ורידים.
השנה היתה שבעים ואחת.
הארץ סבלה ממחסור
ואני, פועל שיכור במיוחד,
כל יום שעתיים בתור,
חוזר עם נייר טואלט,
לזרועותיה של סלאבית עבה,
שבוגדת בי עם איזה אתלט
כדי לחשוב שהיא עדיין שווה.
הקטנה כבר מזמן מזדיינת,
לגדול יש שן מזהב.
הוא נוהג במכונית משוריינת
וגובה דמי חסות מהוריו.
הכריך את פושקין שונא.
בכלל, הוא בקטע של אנטי.
אני, לאשתי, לא מקנא.
כנראה אני הומו לטנטי.
אולי אבגוד בה עם איזה אתלט,
אני מקיא ושואב קצת עידוד.
האסלה נסתמת. אני משתלט
על תער גילוח חלוד.
לאחר לוויה המונית,
בה קוברתי, סחוט וחלש,
אני חוזר לחיים כנקבה ריקנית
במזרח התיכון החדש.
הייתי גבר בגלגול שעבר
ונראה לי שזו הסיבה
שאני חתול ואתה העכבר.
תהיה גבר. בגלגול הבא.
שלוש-עשרה מילים על אהבה
אני אוהב אותך,
ואפילו
הייתי נותן
לך
לשמוע ווקמן
עם הסוללות
של
הקוצב.
השירים נכתבו על ידי עמוס בר אך נחתמו על ידי כותבת, שהחליטה לפרסם אותם תחת שמה.
