העורב \ אדגר אלן פו
גרסה עברית בראפ: ינאי פרי
יום אחד בלילה, מאוחר אחרי חצות
כשישבתי לי בבית וחשבתי מחשבות
וקראתי בספרי שירה כבדים ועתיקים
יצירות שנכתבו לפני הרבה מאוד שנים
אני כבר כמעט נרדמתי ושקעתי בשינה
כשלפתע התעוררתי כי שמעתי נקישה
נקישה חדה כאילו מישהו בחוץ נוקש
ודופק לי על הדלת מגרד ומקרקש.
זה ודאי איזה אורח שרוצה לומר שלום
כך מלמלתי והרגשתי מפוחד מעט פתאום
זה ודאי איזה אורח שהגיע לבקר
זה ודאי איזה אורח, זה הכול ולא יותר.
היטב אני זוכר את זה, אף פעם לא אשכח
זה קרה לי בדצמבר, חודש קר אפור ולח.
וכל גחל הטיל על הרצפה כשהוא בער
את אורו המהוסס עד שבסוף גם הוא נגמר.
מכל יום רק ביקשתי שיגיע לקיצו
בספריה ישבתי וניסיתי שם למצוא
איזה ספר או מרשם שירפא ויעצור
את הצער שבוער בי מאז מתה לי לנור.
אוי לנור הנהדרת היפה המדהימה
שכל מלאכי גן עדן אהבו לומר את שמה
זו לנור היקרה שלי אותה אני זוכר
כי השם שלה אבוד ולא אומרים אותו יותר.
רעש חרישי נישא מתוך הוילונות
הסגולים שרשרשו מעל לכל החלונות
ומילא אותי פתאום בהתרגשות ובפחדים
שאף פעם לא הרגשתי, משונים ונוראים.
כדי להתעודד ולהרגיע את הלב
חזרתי ואמרתי לעצמי בכל שלו
זה ודאי איזה אורח שרוצה להיכנס
שעומד על יד הדלת ודופק בה ונוקש
הוא הגיע מאוחר והוא עומד באפילה
הוא עומד אל מול הדלת והדלת נעולה.
זה ודאי איזה אורח שהגיע לבקר
זה בסך הכול אורח רק אורח לא יותר.
עכשיו כבר לא הייתי משותק מחרדה
חזר אלי האומץ וגמלה בי החלטה
אדוני, אני אמרתי אל הדלת הסגורה
או גברתי, אנא סלחו לי, ותבינו מה קרה
האמת היא שנרדמתי ושקעתי בשינה
כשדפקתם על הדלת בצורה כה עדינה.
רק בגלל שלא שמעתי לא עניתי בתשובה
כשדפקתם ונקשתם אבל לא הייתה תגובה.
ולכן אתם עמדתם, חיכיתם כמה זמן
אבל הנה התעוררתי ועכשיו אני כבר כאן
אז פתחתי את הדלת כמה שיותר מהר
אך בחוץ היה רק חושך ולא שום דבר אחר.
עמדתי בפתח מתבונן בחשיכה
מתבונן אל תוך הלילה וחש חוסר מנוחה
רטט פחד וספק ואז תפס אותי חלום
מן חלום כזה שאף אחד עוד לא העיז לחלום
אני לא שמעתי רעש והשקט לא נשבר
הדממה הייתה מוחלטת ודבר לא נאמר
רק מילה אחת בלבד אל תוך הלילה השחור
רק מילה אחת אמרתי זה היה השם לנור
את השם שלה לחשתי וחיכיתי שיחזור
מהדהד על פני הרוח שלוחשת לי לנור
כך עמדתי בפתח של הבית מהרהר
וזה כל מה שקרה לי זה הכול ולא יותר.
עכשיו כשהסתובבתי וחזרתי חזרה
ונכנסתי אל הבית אש בבטן בערה
שוב עמדתי בחדר, שוב שמעתי נקישות
והפעם חזקות יותר מאלה הקודמות
ברור, אני אמרתי לעצמי בביטחון
שזה משהוא בחוץ על התריסים שבחלון
ונראה לי שצריך פשוט ללכת ולראות
האם יש איזה איום מאחורי הוילונות
אם יהיה לי רגע אומץ אז פשוט אלך לראות
האם יש איזה איום מאחורי הוילונות
התקרבתי לחלון כשלעצמי אני אומר
שברור שזו הרוח רק הרוח לא יותר
משכתי ופתחתי בחלון את התריסים
ובקול משק כנפיים אז זינק לי לבפנים
עורב, שחור, חמור מבט שבא מהימים
שבהם האלוהים הטוב ברא את העורבים
כשנכנס אל תוך החדר לא ראה אותי בכלל
לא עצר ולו לרגע התעופף לו בחלל
התנהג ממש כמו גברת או בעצם כמו אדון
הוא נחת מעל הדלת והביט בי בגאון
הוא נחת על ראש הפסל של אתנה האלה
שניצב מעל הדלת שהייתה שוב נעולה
הוא נחת והתיישב, בנוחות הוא הסתדר
ונהיה בחדר שקט שום דבר לא זז יותר.
התחלתי לחייך פתאום, בזמן שהציפור
נעמדה מעל הדלת כמו גוש עץ הבנה שחור
כי אותו עורב נראה כל כך חשוב ומכובד
כשהביט בי מהפסל שעליו הוא נעמד
אמנם אין לך כרבולת אך הגעת עד לכאן
כך אמרתי והוספתי אתה בטח לא פחדן
ולכן עורב רדוף רוחות מארץ רחוקה
תעצור מנדודיך ותנוח לדקה
וספר לי איך קוראים לך אי שם במרחקים
במקום ממנו באת שבארץ המתים.
כך אמרתי והפצרתי בעורב שיספר.
ולפתע הוא ענה לי זה כבר לא יקרה יותר
למרות שהתשובה שלו הייתה בעצם שטות
כי ברור שלמילים הללו אין שום משמעות
התפלאתי והופתעתי זה היה נורא מוזר.
כששמעתי את העוף הזה אומר כזה דבר
לא נראה לי שיש מישהו שיחשוב שזו טעות
להגיד שמעולם בכל תולדות האנושות
לא היה עוד בן אדם שהתעורר מתוך שנתו
וראה ציפור יושבת על הדלת של ביתו
או ציפור או כל חיה אחרת כשהיא ישובה
בראש פסל שנמצא מעל לדלת נעולה
מביטה בו מלמעלה במבט מר וקודר
ואומרת שקוראים לה זה כבר לא יקרה יותר.
העורב בראש הפסל שעליו ישב בדד
לא אמר מילה מעבר לאותו משפט אחד
רק אותו משפט כאילו הוא יצק אל המילים
הללו בקריאה אחת את התמצית של החיים
ופתאום היה שם שקט ויותר הוא לא דיבר
לא נפנף לו בכנפיים, שום קרקור הוא לא קרקר
עד שלבסוף לחשתי לחישה קטנה בלבד
כבר היה לי חברים אבל היום אני לבד.
וברור לי שבבוקר הוא יפרוס לו את כנפיו
וילך כמו התקוות אשר היו לי לפניו.
הוא יעוף אל השמיים, הוא יעוף מכאן מהר
ואז העורב אמר לי, זה כבר לו יקרה יותר.
רעדתי פתאום כי התשובה שלו שברה
את השקט של הלילה כשלפתע נאמרה
וחשבתי שבטוח שאותו משפט יחיד
זה כל מה שהעורב הזה יודע להגיד
הוא למד את הדבר הזה מאיזה מין אדון
שרדפה אותו טרגדיה וחייו היו אסון
שכל יום היה גרוע לו מזה שכבר עבר
ובסוף היה רק שיר אחד שהוא עדיין שר.
שיר כאב להתאבל על כך שמתו תקוותיו
שיר עצוב ומלנכולי, שיר שאלו מילותיו
שנולדו מתוך: אף פעם ונגמר ולא חוזר
והולידו מתוכם את זה כבר לא יקרה יותר
ועדיין כשהרמתי את ראשי אל העורב
עוד חייכתי ושמחתי והיה לי טוב בלב
לכן במרכז החדר שמתי לי כורסא גדולה
מול ציפור ומול הפסל ומול דלת נעולה
בריפוד קטיפה שקעתי וצפיתי בעורב
וראיתי איך הוא זז והתבוננתי בו היטב
כי ניסיתי להבין את הציפור המשונה
ולראות אם באמת מסתתרת בה תבונה
מה גרם לו לעורב להתנהג כל כך מוזר.
ולמה הוא התכוון כשהוא אמר מה שאמר
כשעמד בראש הדלת על הפסל וקרקר
את אותו ביטוי פואטי זה כבר לא יקרה יותר.
כך ישבתי וחשבתי, העליתי השערות
ושתקתי, לא דיברתי לא שאלתי שאלות
את אותה ציפור דורסת ואוכלת נבלות
שצפתה בי מלמעלה בעניים בוערות
בהרבה דברים הרהרתי וחקרתי את נפשי
כשעל הכורסא ישבתי והנחתי את ראשי
על ציפוי קטיפה ורוד המעוטר בתחרה
שנפל עליו האור אשר זרח מהמנורה
כי אותו ציפוי קטיפה שמעוטר בתחרה
שהאיר אותו האור מהמנורה שבתקרה
ונפל עליו באופן שעשה אותו זוהר
בציפוי הזה לנור שלי כבר לא תיגע יותר
ופתאום היה נדמה לי שהחדר מתמלא
ריח קטורת שנפלטת ממיכל בלתי ניראה
שנוּדנד מצד לצד על ידי צמד מלאכים
ושמעתי איך בשקט הם על הרצפה דורכים
יצור אומלל, צעקתי, אלוהים שלח אותך
למקום הזה הגעת להביא לי מנוחה
ולמלאכים האלה הוא נתן שיקוי קסמים
שיוציא לי את לנור מתוך הלב לעולמים
רק תיתן לי, רק תיתן את השיקוי הנהדר
כי אני רוצה לשכוח כמה העולם אכזר
כי אני רוצה לשכוח ורוצה את זה מהר
העורב אמר לי שוב שזה כבר לא יקרה יותר
מכשף, אני צרחתי, מרושע נורא ורע
גם אם אתה שד גיהינום וגם אם סתם ציפור שחורה
בין אם לביתי הגעת כי החלטת לבוא
או שמזג האוויר הרע זרק אותך לפה
אל החוף הזה, לבד, אך לא פחדת בכלל
כשהושלכת למדבר המכושף המקולל
כשהופעת לי בבית הרדוף בייסורים
תענה לי ותגיד לי ותאמר כמה דברים
האם יש בכלל תרופה שתעצור את הכאב?
איזה צמח מרפא אשר ירגיע את הלב?
תענה, אני בוכה, ומתחנן שתספר
ואז העורב אמר לי, זה כבר לא יקרה יותר.
מכשף אני צרחתי, מרושע נורא ורע
גם אם אתה שד גיהינום וגם אם סתם ציפור שחורה
תשבע בשם שמיים שפרושים מעל ראשי
תשבע באלוהים שהוא שלך וגם שלי
וספר לנשמה שכבר קרועה מכאבים
אם ישנה בגן העדן שנמצא במרחקים
נערה קדושה יושבת שכולה קורנת אור
נערה שמלאכי גן עדן מכנים לנור
האם יש שם נערה כזאת כולה קורנת אור?
האם יש שם נערה שמכנים אותה לנור?
האם יש שם נערה כזאת, יצור ארור, ספר.
ואז העורב אמר לי, זה כבר לא יקרה יותר.
בגלל מה שכאן אמרת זה הזמן להיפרד
אל השֵד הזה לחשתי כשהקול שלי רועד
לך מכאן אל תוך הגשם אל הלילה השחור
לך לארץ המתים ותישאר שם אל תחזור.
אל תשאיר לי פה בבית אף נוצה שחורה אחת
שתזכיר לי את השקר שהפה שלך פלט
תעזוב אותי בשקט ותשאיר אותי לבד
תסתלק לי מהפסל ותעוף מכאן מיד.
ותיקח את המקור אשר תקעת לי בלב
ותיקח את הצורה שלך ולך מכאן עורב
לך לך מתוך הבית ותמצא מקום אחר
ואז העורב אמר לי, זה כבר לא יקרה יותר.
העורב אינו פורח, לא בורח, לא עוזב
הוא לא זז לשום מקום והוא פשוט מאוד יושב
על גבי אותו הפסל של אתנה האלה
שנמצא מעל לדלת שעדיין נעולה
המבט שבעיניו בוער עושה אותן דומות
לעיניו של שד ישן אשר חולם לו חלומות
והאור מהמנורה מעל מאיר את הציפור
כך שעל רצפת החדר היא זורקת צל שחור
צל שחור שמכסה את כל החדר ואותי
בתוכו כמו בכלא מסתתרת נשמתי
שרוצה משם לברוח ורוצה להשתחרר
אבל כמו שנאמר לי, זה כבר לא יקרה יותר.
העורב של אדגר אלן פו - המקור האנגלי
תרגומים נוספים לעברית:
העורב, בתרגום זאב ז'בוטינסקי
ינאי פרי הוא בין השאר אנימטור ומאייר צעיר. הגרסה שלו לקלאסיקה הזו משנת 1845 מיוחדת לאתר האינטרנט של מעין.
